תוכן

ה) וטעם הדבר הוא, לפי שהגבורות יצאו תחלה מהיסוד, ונתגלו, ואח"כ יצאו החסדים, ואז הוא הגילוי בשוה לכל הגבורות, ולכן נתקשרו הגבורות קשר אמיץ, העליונים עם התחתונים, ולכן אע"פ שאח"כ נחלקו לב' פרצופים, נשאר ביניהן קשר אמיץ וחזק, ע"י עקביים הנ"ל, אשר על ידם מתקשרים הבינה עם תבונה. וזהו מ"ש בגמ', לא נצרכה אלא למקום החתך, והוא בחי' מקום ההפסק, וההבדל, והחיתוך, שיש בין רגלי בינה, אל ראש תבונה, כאשר נחתכו הגבורות לחצאין, כנ"ל, ואותו אור שהיה במקום החתך הנ"ל, נכנס בסוד בחי' העקביים בתוך ראש תבונה, ובחי' אור הזה לקחה הבינה לחלקה, יותר על חלק התבונה.